מה כבר בקשתם? – איך משיגים שיתוף פעולה בין הורים לילדים

"כי אני אמרתי!" – האם זה עובד?
המדיח מלא כלים, גם הכיור, אתם מבקשים מהילד שלכם: "פנה את הכלים מהמדיח בבקשה" אבל: "לא בא לו" אין לו חשק ו"אין לו כוח".
לפעמים הוא יאמר בצורה ישירה "לא רוצה"! תקיף או נחמד. לפעמים הוא ינסה להתחמק בדרכים מתוחכמות. לפעמים הוא ינסה לנהל דיאלוג או משא ומתן: "אבל למה"? או "למה אני"? "למה עכשיו"?
אוי! כמה זה מעצבן, סוחט אנרגיות ומתיש. מה כבר בקשתם?
משהו קטן, שהדיון עליו לוקח יותר זמן מביצוע הבקשה. ואולי תראו בדיון בזבוז זמן חסר תועלת.
לשאלה "למה?" אתם מגיבים בפשטות או בטון עצבני: "כי אני אמרתי לך"
אבל אתם נוכחים ש"זה לא עובד". המשימה לא בוצעה ומדד המתח והתסכול עולה.

אז מה עושים?
מסתבר שהאדם מטבעו אינו רובוט. הוא פועל במיטבו כשיש מנוע לפעילות בתוכו. אם יפעל מתוך בחירה ורצון הוא ישיג תוצאות משביעות רצון.
בקשנו מהילד לממש את הרצון שלנו, אבל איפה הרצון שלו?
שאלת "הלמה"? שלו מזמינה אותנו ההורים לדיאלוג. לברור הרצון שלו – הוא מתלבט, יש בו קולות שונים. אם ברור לו שאינו רוצה – יגיד "לא רוצה".
אם נהיה פתוחים לדיאלוג, לא לשכנוע, נחזיר לו שאלות בניסיון להבין את רצונותיו השונים ונסביר לו בשפה שלו את הרצון שלנו, אם נכבד את רצונו – גם אם שונה משלנו, יתכן שלא נשיג את כל מבוקשנו אבל נגיע להבנה והסכמה מה כן יבוצע מתוך הבקשה, ואז הביצוע יהיה מתוך הזדהות ומנוע פנימי.
נוריד מתח, תסכול וחוסר אונים. לזה קוראים בפשטות – מנהיגות.

ואם תאמרו – לא תמיד יש זמן לדיאלוג. תנסו ותבדקו – אולי הדיאלוג יחסוך לכם זמן. אבל הוא דורש סבלנות ופתיחות.

אלו שאלות נחזיר לילד המגיב בשאלת "למה" לבקשת ההורים?
אז לפני השאלות נגדיר את המטרה להבין באמת מה עובר לו בראש. כל שאלה שתעזור להבין את נקודת מבטו, תעזור לנו להגיע אתו להסכמה. כדאי להתחיל מברור המסר הסמוי המסתתר מאחורי שאלת "הלמה"

דוגמה: "נראה לי שאתה לא כל כך אוהב את הבקשה שלי האם זה נכון?"
"תוכל להסביר לי למה?" שיקוף כזה מזמין אותו להסביר מה מפריע לו בבקשה, ונותן לנו אפשרות להסביר את חשיבות הבקשה
שאלות נוספות לדוגמה:
"יש לך רעיון שיעזור לך בכל זאת לבצע את הבקשה?"
כמובן כדאי להתאים את השאלות לילד ולגיל שלו ולסיטואציה. הברור יעזור לכם לשיח ישיר והתמודדות עם ההתנגדויות.

אבל מה עושים עם המשמעת. ברגעים לחוצים שבאמת אין בהם זמן לדיאלוג?
יש אידיאל ויש… מציאות
אז מתי אין לנו זמן לדיאלוג עם הילדים?
בבוקר כשממהרים ללימודים
אני רואה שכתבתי חרוזים
אז אנסה להמשיך בלי להגזים.

את מבקשת שיפסיק לשחק ויתלבש
אבל הוא דווקא נמשך למשחק המרגש
ואת בלחץ לארגן את כל השאר
ואין לך זמן להסבר מיותר
אז את מנחיתה הוראה ברורה
ואולי מרחיקה מידיו את המשחק למגרה
ואם הוא מפגין ומוחה נמרצות.
את מאיימת בעונש ולא מנסה לרצות
בסוף הוא מתלבש בפנים זועפות
ואתם יוצאים מהבית בפנים חמוצות.
מגיעים בדקה התשעים למסגרות
ועד שחוזרים הביתה נשכחות הצרות.

זו דוגמא אחת לזמן קשה לדיאלוג
אבל יש עוד דוגמאות:
כשהולכים מכות, או מצבי סכנה
כשחוצים את הכביש או בערב לפני השינה,
אבל בואו נחתור לכך שיהיו אלו מצבים חריגים
וכאן, תסלחו לי נגמרו החרוזים.
אז אזרום עם שפה פשוטה פרונטלית

גם במצבי לחץ הנ"ל יתכן ששיקוף רגשי קצר לילד יקצר תהליכים לשיתוף פעולה.
כמו למשל: "אני רואה שמאוד קשה לך להיפרד מהמשחק, אני מבינה אותך אבל אם תמשיך לשחק נאחר
אז מה אתה מציע שנעשה עם המשחק?"
אם זה לא עובד נפעיל סמכות ללא דיאלוג, ובזמן רגוע אחר כך נדבר עם הילד על האירוע שהיה. איך הרגיש? מה חשב? מה רצה? ונחשוב אתו על דרכי התנהגות במצב דומה בעתיד.
אם ירגיש שהבנו לליבו אין ספק שהוא ישתף פעולה בפעם הבאה.

ועידוד אחרון:
אם נצליח לקיים דיאלוג ושיח רגשי עם הילדים בזמני שגרה יהיה לנו קל יותר במצבי לחץ להשיג שיתוף פעולה.

—-
חדוה אריאל – טיפול, אימון
055-9779568