בסיס הריפוי ממחלות – חלק א

במאמרי הפעם אני מבקש לגעת בנושא שבעיני הוא בסיס הריפוי ממחלות שונות באשר הן, או לפחות מזעור הנזקים הכרוכים בהן.
לעיתים מגיעים מטופלים שבמשך זמן רב במהלך הפגישה מתנים בפני את צרותיהם ומסבירים עד כמה הם חולים. הם מתארים את כל הדברים שמהם הם סובלים, ולעיתים אף מבקשים לפרט לפרטי פרטים, עד שנראה שכביכול יש להם איזו הנאה לספר עד כמה הם חולים. יש מהם שאחרי תיאור רחב ומפורט אף שואלים האם ניתן בכלל לצאת מהמצב שבו הם נמצאים, וכאילו מבקשים להביע שמחוליים רבים כל כך כבר לא ניתן להתרפא, ונגזר עליהם להמשיך להיות חולים.
תשובתי אליהם היא שאכן מהמצב שבו הם נמצאים קשה להתרפא, ולא בגלל שלא ניתן לשפר את מצב בריאותם – כי אם בגלל הגישה שלהם למצבם. החשיבה והתודעה שלהם מתעסקת כל הזמן בחולי, הם הוגים וחושבים כל הזמן על מחלות. מציאות זאת של התודעה, מדכאת ומחלישה את כוחות הריפוי וההבראה הקיימים בגוף.
חלק מהריפוי של אנשים אלו, ואולי בסיס הריפוי, הוא לשנות את המחשבה ולהעביר אותם מחשיבה על חולי לחשיבה על בריאות. היינו במקום לחשוב על מחלות, על כמה רע, כמה חושך יש בחיים שלנו, יש לחשוב על בריאות – על כל מה שבריא בנו, על כל האור שקיים בנו. חשיבה זאת נוסכת בנו אופטימיות, תקווה ונותנת לנו אופק.
כדי להסביר את הדבר נעשה לעצמנו תרגיל קטן. הבה ננסה לשים לב איזו הרגשה נוסכות בנו המילים "בית חולים", ואיזו הרגשה נוסכות בנו המילים "בית מרפא". עקרונות אלו כתב הרמב"ם, הרופא הגדול, במספר מקומות בספרי הרפואה שלו. לדוגמא: (שיניתי מעט להקל על הקריאה וההבנה): "לחשוב בדברים המשמחים מרחיב את הנפש ומזרזה, ויתפשט בזה החום הטבעי (אצל הרמב"ם החום הטבעי זה אנרגית החיים) וכן המחשבה במה שמכאיב ומעורר, מדכא את הנפש מצמצם ומחליש את החום הטבעי". יתרה מכך, חידד הרמב"ם במקום אחר: "כי רבים סרו חלייהם מהם בסיבת שמחה, ששמחו לבד". אחת הדרכים לעשות את השינוי היא לרשום במחברת ולאסוף, את כל אותם מקומות או מצבים שבהם מרגישים בריאים או בלשון רבי נחמן מברסלב אותן "הנקודות הטובות" שבחיים. אחר כך יש לחשוב עליהם ולהטמיע אותם בזיכרון. כך עם הזמן, בעבודה ממושכת ובהתמדה, ניתן לשנות את הגישה ולהתחיל לחשוב על בריאות ובהדרגה לצמצם את החשיבה על החולי. שינוי ראש זה, הוא כמו לשנות את ההרגשה מעצב לשמחה.
יש בכך מפתח מאוד חשוב לבריאות הנפשית ולא פחות מכך לבריאות הפיזית.