הסכם אוסלו

מי הצביע בעד הסכם אוסלו?

בישראל, ראש הממשלה יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס וחברי מפלגת העבודה תמכו בהסכם, מתוך אמונה שהוא הזדמנות היסטורית להשגת שלום. גם חלקים מהימין הישראלי שהתנגדו תחילה להסכם, כמו בנימין נתניהו שנבחר לראשות הממשלה בשנת 1996, תמכו בו אך בתנאים שונים מעט. מנגד, מפלגות כמו ש"ס והתנועה הקיצונית שהוגדרה כארגון טרור כהנא חי התנגדו להסכם בנחרצות. בצד הפלסטיני, יאסר ערפאת ואש"ף תמכו בהסכם, על אף ביקורת מצד פלגים קיצוניים כמו חמאס, הג'יהאד האסלאמי ופת"ח, שהתנגדו נחרצות בגלל הסירוב "להכיר ביישות הציונית". בעולם הערבי, מדינות כמו מצרים, ירדן וערב הסעודית תמכו בהסכם, אך סוריה, לבנון וארגוני טרור פלסטינים התנגדו לו בתוקף. בזירה הבין לאומית, ארצות הברית, רוסיה, האיחוד האירופי ומדינות נוספות תמכו בהסכם ופעלו לקידומו. ההסכם אף זכה להצבעת תמיכה חסרת תקדים באו"ם, והוביל להתלהבות ציבורית רבה ברחבי העולם.

דעת הקהל בישראל

הסכם אוסלו עורר בישראל מחלוקת ציבורית עזה, שלוותה בוויכוח פוליטי נוקב. מצד אחד, חלק מהציבור תמך בהסכם בתקופה שלאחר החתימה מתוך תקווה שהוא יוביל להשגת שלום. מצד שני, ההתנגדות להסכם הייתה חזקה בקרב הימין ובקרב תנועות דתיות עקב החשש ליישובי גוש עציון וגם לעבודה העברית. כמו כן, חששות מזליגת הגבולות, ממסירת שטחים לפלסטינים ומפיגועי טרור הובילו לירידה בתמיכה הציבורית בהסכם לאורך השנים. ביקורת חריפה הושמעה גם על האופן שבו נוהל המשא ומתן ועל התוצאות שהושגו. הביקורת הייתה מכוונת בין היתר לכך שההסכם לא פתר את הסוגיות המהותיות של הסכסוך, וכי יישומו היה חלקי ובעייתי. כמו כן נטען שההסכם הביא להעברת שליטה מישראל לרשות הפלסטינית, מבלי שהוביל לפתרון סופי של הסכסוך.

דעת קהל העולם

הסכם אוסלו נתפס בעולם בעיקר כהזדמנות היסטורית להשגת הסדר שלום בין ישראל לפלסטינים. הקהל הבין לאומי, בהנהגת ארצות הברית, פעל לתמוך בהסכם ובתהליך השלום. שותפות בין לאומית רחבה ביקשה לסייע בהצלחתו של ההסכם ולמנוע את קריסתו. עם זאת, התפתחויות שליליות כמו המשך הבנייה בהתנחלויות, אלימות משני הצדדים והסלמה בעימותים, גרמה להשמעת ביקורת גוברת על יישום ההסכם ותוצאותיו. הביקורת הצביעה על כך שההסכם לא הביא לפתרון יציב של הסכסוך וכי יישומו היה חלקי ובעייתי.

לסיכום

הסכם אוסלו היה נקודת מפנה קריטית בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חרף הביקורת והקשיים ביישומו, ההסכם סימן מעבר מעימות צבאי לתהליך מדיני, והוביל להקמת הרשות הפלסטינית כצעד ראשון לקראת הסדר קבע. אולם תוצאותיו של הסכם אוסלו ומשמעותו ההיסטורית נותרים נושא למחלוקת ערה עד היום. יש הרואים בו אבן דרך חשובה בדרך לשלום, ולהכרה במדינת ישראל כריבונית, לצד חיזוק הגורמים המתונים המעוניינים בשלום ברשות הפלסטינית. אחרים רואים בו כישלון שהחמיר את הסכסוך ודווקא פתח צוהר לחיזוק הגורמים העוינים נגד מדינת ישראל. ההשלכות של ההסכם על המציאות באזור ממשיכות להיות נושא לוויכוח פוליטי ואקדמי ולעורר מחלוקות.